מצודת דוד על תהילים נ״ג

1 משכיל. האמור בהשכל רב:

2 אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

3 השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב:

4 השקיף. לראות מעשה העם ההוא:

5 היש משכיל. למחות בדבר:

6 דורש. לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:

7 כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר״‎ל קלקלו מעשיהם:

8 הלא ידעו. ר״‎ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ״‎ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳‎:

9 שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים:

10 כי אלהים. כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים:

11 הבישותה. ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה׳‎ מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:

12 מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:

13 בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני הגולה ר״‎ל שהכל יכירו אשר מאת ה׳‎ ההשקטה:

14 יגל יעקב. אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה: